Friday, July 23, 2004
תלמידי חכמים רבובים בעולם
היה לי פעם במשרד שלי פוסטר על הקיר עליו היה רשום: "כשהכול נאמר ונעשה; נאמר יותר מאשר נעשה". בסרט "פולפ פיקשן" יש את הקטע הזה בו הרוצח מצטט פסוק מהתנ"ך לפני שהוא יורה, כי זה נשמע אכזרי במיוחד, אבל למעשה הוא לא בדיוק חשב על מה שהוא אמר. אני תמיד אהבתי את השנינות שבפוסטר על אף שלא באמת הבנתי את כוונתו. כשהאזנתי בפעם המי-יודע-כמה לסיפור על אחד שהעלה חרס בנסיון לשכור דירת נופש בתואנת בעל הדירה ש-יהודים עוזבים את המקום מלוכלך - לפתע הובהר לי הפוסטר הנ"ל.
מאז ומתמיד הקהילה היתה מפוצלת לשני מחנות, הנופשים הלכלכנים, והצחצחנים. הלכלכנים הם הרשלנים שמסתמנים בשל הכשרתם את מטבח הנופשון כאילו זה היה לקראת פסח. הם מקרצפים במרץ את כל המקום, ויוצקים מים רותחים על כל מה שאפשר. ואז, חמושים בנייר וסלוטייפ, ממשיכם הם 'לעטוף למתנות' את הכיריים, משטחי העבודה, והמקררים והכול בבולמוס של ניר אלומיניום וגלילי ניר עטיפה. אחד שמביט מבחוץ יכול להידהם מהאובססיביות לניקיון אליו דבוקים שלומפרים אלו. ביקור בשבוע שלאחריו בד"כ יחשוף את כל הניר במקומו אם כי במידת מה עם מראה שונה. כתמים בשריים בצד אחד בלבד, ושאריות של דגנים בצד השני מעיד על דבקות למספר הלכות ודינים, אם לא לאלו של היגיינה, ובו בזמן ערימה של שקיות אשפה שחורות מפוחלצות עם ניר וכלים חד-פעמיים שיספיק לכסות דונם של יערות גשם. רמת הניקיון לרוב משלימה את מראה הנינוחות חסרת הדאגה. הם עפי"ר ישאירו את הדירה בהרבה יותר מסודרת מאשר מה שהיא היתה ברוב הזמן בו הם שהו, ע"י ניקוי הזבל ולקיחת מרביתו חזרה הביתה. ולכן הם אינם קולטים למה בעל האכסניה רוטן כ"כ – והוא מייד מסווג על ידם לאנטישמי.
הצחצחנים מצד שני, שמעו את כל הסיפורים האלו והם פרנואיים להכלל איתם. ולכן הם נהיים מנקים אובססיביים והם לא יעזבו את הבית עד שכל צלחות ארוחת הבוקר יהיו מנוגבות ומוחזרות לארון, והמדרגות האחוריות מטואטאות. הם משאירים מאחוריהם פרחים באגרטל כשהם עוזבים, כמובן לאחר הברקת רצפת המטבח וקניית חומר מיוחד לניקוי הברזים.
אל אף ששניהם לא צודקים, אני כמובן מעדיף את השנִיים. לדאבוני הם המיעוט, כפי שכולנו יודעים. צצה לה מחדש הבדיחה הישנה באידיש שאני מוכרח לחזור עליה לאלו שלא הולכים קבוע לבית כנסת ב'היל' שלנו, [סטמפורדהיל]. כשהשם ברא את נס הפסח והרג את בכורי המיצרים, הורה הוא ליהודים למרוח דם על מזוזות בתיהם כדי שיזוהה מי הוא ביתו של יהודי. "למה...", שאל איזה תלמיד חכם, "...היה צריך הבורא שיעשו סימן על הדלת בזמן שכל אחד יכול לזהות בית יהודי מהבלגן התמידי בו הוא נמצא?" ענה לו רבו בתבונה, "כל זה קרה לפני שהיהודים עזבו את מצרים, אז התורה עדיין לא ניתנה ".
זה בטוח שזה הרבה יותר קשה לשמור על סדר כשהיית מוכרח להביא איתך הר של אוכל שלא יהיה בנמצא שם. להצטרך להביא את כל כלי המטבח ג"כ לא עוזר, וכל הביגוד וההחלפות שנדמה חיובי אפילו בין כותלי דירת הנופש. ועל כן אני מתנגד לאלו ששואפים לשלמות רק כדי לא להיתקל בביקורת אפשרית ולא מוצדקת, כמעט כמו שאני מתרעם על הלכלכנים.
את הביקורת החריפה אני משאיר לרבנים. המעט הלכלכני הגזעי עשה את לכלוכו במשך שנים, הבעיה, כמו הבדיחה, היו בשטח מזה שנים, ועכ"ז אף רב לא גינה לגמרי את ההתנהגות הזו ולא ענש עבריין. הסיבה לזה יכולה להיות קשורה עם זה שאחדים מהם בעצמם יכולים להיות בין הנאשמים, או יכול פשוט להיות שכל הנושא הזה הוא לא מספיק סקסי כדי להתיחס אליו. אנו האנשים אמנם חושבים שזה כן, אמרנו את זה ושמענו את זה משך שנים ואנחנו עדיין מחכים לפעולה. האמת הכנה היא, שהם לא יכולים לעשות כלום. הרבנים הם חסרי אונים מאחר והם איבדו את ההתחשבות וההוקרה מצידנו. וזה מה שמכריע, כשהכול נאמר ונעשה.
מאז ומתמיד הקהילה היתה מפוצלת לשני מחנות, הנופשים הלכלכנים, והצחצחנים. הלכלכנים הם הרשלנים שמסתמנים בשל הכשרתם את מטבח הנופשון כאילו זה היה לקראת פסח. הם מקרצפים במרץ את כל המקום, ויוצקים מים רותחים על כל מה שאפשר. ואז, חמושים בנייר וסלוטייפ, ממשיכם הם 'לעטוף למתנות' את הכיריים, משטחי העבודה, והמקררים והכול בבולמוס של ניר אלומיניום וגלילי ניר עטיפה. אחד שמביט מבחוץ יכול להידהם מהאובססיביות לניקיון אליו דבוקים שלומפרים אלו. ביקור בשבוע שלאחריו בד"כ יחשוף את כל הניר במקומו אם כי במידת מה עם מראה שונה. כתמים בשריים בצד אחד בלבד, ושאריות של דגנים בצד השני מעיד על דבקות למספר הלכות ודינים, אם לא לאלו של היגיינה, ובו בזמן ערימה של שקיות אשפה שחורות מפוחלצות עם ניר וכלים חד-פעמיים שיספיק לכסות דונם של יערות גשם. רמת הניקיון לרוב משלימה את מראה הנינוחות חסרת הדאגה. הם עפי"ר ישאירו את הדירה בהרבה יותר מסודרת מאשר מה שהיא היתה ברוב הזמן בו הם שהו, ע"י ניקוי הזבל ולקיחת מרביתו חזרה הביתה. ולכן הם אינם קולטים למה בעל האכסניה רוטן כ"כ – והוא מייד מסווג על ידם לאנטישמי.
הצחצחנים מצד שני, שמעו את כל הסיפורים האלו והם פרנואיים להכלל איתם. ולכן הם נהיים מנקים אובססיביים והם לא יעזבו את הבית עד שכל צלחות ארוחת הבוקר יהיו מנוגבות ומוחזרות לארון, והמדרגות האחוריות מטואטאות. הם משאירים מאחוריהם פרחים באגרטל כשהם עוזבים, כמובן לאחר הברקת רצפת המטבח וקניית חומר מיוחד לניקוי הברזים.
אל אף ששניהם לא צודקים, אני כמובן מעדיף את השנִיים. לדאבוני הם המיעוט, כפי שכולנו יודעים. צצה לה מחדש הבדיחה הישנה באידיש שאני מוכרח לחזור עליה לאלו שלא הולכים קבוע לבית כנסת ב'היל' שלנו, [סטמפורדהיל]. כשהשם ברא את נס הפסח והרג את בכורי המיצרים, הורה הוא ליהודים למרוח דם על מזוזות בתיהם כדי שיזוהה מי הוא ביתו של יהודי. "למה...", שאל איזה תלמיד חכם, "...היה צריך הבורא שיעשו סימן על הדלת בזמן שכל אחד יכול לזהות בית יהודי מהבלגן התמידי בו הוא נמצא?" ענה לו רבו בתבונה, "כל זה קרה לפני שהיהודים עזבו את מצרים, אז התורה עדיין לא ניתנה ".
זה בטוח שזה הרבה יותר קשה לשמור על סדר כשהיית מוכרח להביא איתך הר של אוכל שלא יהיה בנמצא שם. להצטרך להביא את כל כלי המטבח ג"כ לא עוזר, וכל הביגוד וההחלפות שנדמה חיובי אפילו בין כותלי דירת הנופש. ועל כן אני מתנגד לאלו ששואפים לשלמות רק כדי לא להיתקל בביקורת אפשרית ולא מוצדקת, כמעט כמו שאני מתרעם על הלכלכנים.
את הביקורת החריפה אני משאיר לרבנים. המעט הלכלכני הגזעי עשה את לכלוכו במשך שנים, הבעיה, כמו הבדיחה, היו בשטח מזה שנים, ועכ"ז אף רב לא גינה לגמרי את ההתנהגות הזו ולא ענש עבריין. הסיבה לזה יכולה להיות קשורה עם זה שאחדים מהם בעצמם יכולים להיות בין הנאשמים, או יכול פשוט להיות שכל הנושא הזה הוא לא מספיק סקסי כדי להתיחס אליו. אנו האנשים אמנם חושבים שזה כן, אמרנו את זה ושמענו את זה משך שנים ואנחנו עדיין מחכים לפעולה. האמת הכנה היא, שהם לא יכולים לעשות כלום. הרבנים הם חסרי אונים מאחר והם איבדו את ההתחשבות וההוקרה מצידנו. וזה מה שמכריע, כשהכול נאמר ונעשה.
Translated from The Shaigetz - Cleanliness next to Bognor Regis
ע"י תרגומים בע"מ
Friday, July 16, 2004
דע מה שתשיב לטרור
באנטוורפן נדקר בחור ישיבה בן 15 ע"י קבוצת נערים ערבים שהסתובבו ברחוב עם מקלות וסכינים. בלונדון מציתים אלמונים שרפו כמה בתי כנסת. בפריס אמא צעירה עם תינוקה נתקפים בעת נסיעה ברכבת ע"י חבורת צעירים, ברובם ערבים, לוקחים לה את ארנקה, וכשרואים שהכתובת שלה נמצאת באחד מהאזורים היהודיים, תולשים לה שערות, קורעים לה את בגדים ומציירים צלבי קרס על בטנה. ולתוספת הם הופכים את העגלה בה נמצאת התינוקת.
כחסיד, התקפות אנטישמיות שמשתרעות מפגיעה מילולית להתקפה פיזית, הם לא דבר חדש בשבילי. אני הייתי רגיל לזה מאז שאני זוכר. כשהייתי מאוד צעיר, זה היה עם הטדי בויס, ואז עם הפאנקים, מאוחר יותר היו אלה כושים שהפחידו לנו את הנשמה להסתובב ברחובות. אני גדלתי והחכמתי מאז ולמדתי להבדיל בין כמה נערים שמחפשים קצת אקשן ומתנפלים על אחד שהוא יותר חלש מהם, לשנאה פוטנציאלית מסוכנת ורציניות.
במבט לאחור קל לראות שהפנקים והטדים הלבישו את מסווה האיומים כמדים או ככיסוי. למען האמת, אני כיום עובד עם אחד שבעבר היה פאנקיסט שהפחיד אותי באיומים כשהייתי ילד. הוא עו"ד היום וחבר טוב. איך שהוא מגדיר את זה, בחור בן 13, לבוש מגבעת שחורה גדולה, מעיל ארוך ומראה מפוחד, הוא מטרה בולטת לכל מי שמחפש אתגר משעשע כדי להרגיע את הערכה העצמית הפגומה שלו. הכושים בסטמפורד-היל דווקא מסתדרים טוב עם החסידים מסתבר אפילו יותר מהלבנים, אולי מפני שנינו סבלנו מהפליות והמשכנו הלאה.
אם כי הסכנה החדשה אילה אנו חשופים כיום מאיימת בהרבה יותר. זה לא איזה מעשה קונדס שמונע מטסטוסטרון של פרחחים, האיום החדש מהמוסלמים איתו אנחנו מתמודדים ברחובות הוא מאורגן ומכוון. הוא מובל על ידי מנוע מתודלק חזק, שמלמד שנאה לנוער על קסטות מיובאות מהמזרח התיכון, ומדוברות בידי טרוריסטים ורוצחים. לדור של מוסלמים צעירים, המוקצפים עד כדי טירוף ע"י האימאמים ומנהיגי חוגים לצעירים ומוצעים בתמיכה טקטית מצידי המדיה החד צדדית ולעיתים עם דיווחים כוזבים פרובוקטיביים בעליל, המובלת באמצעות הבי בי סי ועוד כמה ערוצי חדשות מקומיות. היהודים החסידיים הניכרים ברחוב מהווים מטרה קלה לשנאתם.
להוסיף שמן למדורה, היהודים המפונקים בעלי ההשפעה והכוח בוו'ייטהול מתחבאים מתחת חזותם הגויית ועורם העדין אינו חשוף לאיום מיידי, הם מנצלים כל הזדמנות לסייע לסוג היהדות הנינוחה המיוחדת שלהם, ומיד שולפים את קלף הניצחון שלהם; אנטישמיות והשואה.
אני כחסיד, נמאס לי מהמשחק הזה, אינני זקוק לקורבנות תמידית כדי להגדיר את יהדותי. הבעיה שאורבת לי ברחוב היום, אין לה שום קשר לנאצים, אלא כולה שייכת למוסלמים ולמלחמתם נגד אמריקה וישראל. באנטוורפן אכן הימין הקיצוני הוא שעושה הכי הרבה כדי להגן על יהודים וכל התנועות האנטי-מהגרים המובהקות באירופה היום הרבה יותר מוטרדות ממוסלמים מאשר מיהודים. זה אכן אפשרי שהולכי גילוי הראש "המאכערס" צודקים שברגע שבעיית המוסלמים תפתר ההתמקדות תחזור בחזרה אלינו, אבל עם כל הכנות אני לא רואה את היום הזה בא באחד הימים הקרובים, ואני מעדיף לחיות לעתיד מאשר לעבר.
לא חשוב מה יש ל"המאכערס" על סדר היום, אני לא ירגיש יותר בטוח בגלל שה'בי בי סי' מראה בטלויזיה יותר תוכניות דוקומנטריות על השואה, זה גם לא עוזר לי אם כל הילדים באירופה לומדים בבתי הספר על הרשעות שבאנטישמיות. אם מועצת הנבחרים והרצון הזהה שלהם לעזור לי הם צריכים להביא את כל חברי המועצה ואולי גם המנהלים של הבי בי סי לרחובות לכמה ימים לבושים כיפות ואז הם יבינו בעצמם איזה הצעות צריכות להעשות. מתוך מגדלי השנהב שלהם הם מהווים הרבה יותר עזרה לטרוריסטים מאשר לנו, בקו החזית האמיתי.
Translated from The Shaigetz - Charge of the Right Brigade ע"י תרגומים בע"מ http://theshaigetz.blogspot.com
# posted by the shaigetz @ 2:09 PM 
