Friday, July 23, 2004
תלמידי חכמים רבובים בעולם
היה לי פעם במשרד שלי פוסטר על הקיר עליו היה רשום: "כשהכול נאמר ונעשה; נאמר יותר מאשר נעשה". בסרט "פולפ פיקשן" יש את הקטע הזה בו הרוצח מצטט פסוק מהתנ"ך לפני שהוא יורה, כי זה נשמע אכזרי במיוחד, אבל למעשה הוא לא בדיוק חשב על מה שהוא אמר. אני תמיד אהבתי את השנינות שבפוסטר על אף שלא באמת הבנתי את כוונתו. כשהאזנתי בפעם המי-יודע-כמה לסיפור על אחד שהעלה חרס בנסיון לשכור דירת נופש בתואנת בעל הדירה ש-יהודים עוזבים את המקום מלוכלך - לפתע הובהר לי הפוסטר הנ"ל.
מאז ומתמיד הקהילה היתה מפוצלת לשני מחנות, הנופשים הלכלכנים, והצחצחנים. הלכלכנים הם הרשלנים שמסתמנים בשל הכשרתם את מטבח הנופשון כאילו זה היה לקראת פסח. הם מקרצפים במרץ את כל המקום, ויוצקים מים רותחים על כל מה שאפשר. ואז, חמושים בנייר וסלוטייפ, ממשיכם הם 'לעטוף למתנות' את הכיריים, משטחי העבודה, והמקררים והכול בבולמוס של ניר אלומיניום וגלילי ניר עטיפה. אחד שמביט מבחוץ יכול להידהם מהאובססיביות לניקיון אליו דבוקים שלומפרים אלו. ביקור בשבוע שלאחריו בד"כ יחשוף את כל הניר במקומו אם כי במידת מה עם מראה שונה. כתמים בשריים בצד אחד בלבד, ושאריות של דגנים בצד השני מעיד על דבקות למספר הלכות ודינים, אם לא לאלו של היגיינה, ובו בזמן ערימה של שקיות אשפה שחורות מפוחלצות עם ניר וכלים חד-פעמיים שיספיק לכסות דונם של יערות גשם. רמת הניקיון לרוב משלימה את מראה הנינוחות חסרת הדאגה. הם עפי"ר ישאירו את הדירה בהרבה יותר מסודרת מאשר מה שהיא היתה ברוב הזמן בו הם שהו, ע"י ניקוי הזבל ולקיחת מרביתו חזרה הביתה. ולכן הם אינם קולטים למה בעל האכסניה רוטן כ"כ – והוא מייד מסווג על ידם לאנטישמי.
הצחצחנים מצד שני, שמעו את כל הסיפורים האלו והם פרנואיים להכלל איתם. ולכן הם נהיים מנקים אובססיביים והם לא יעזבו את הבית עד שכל צלחות ארוחת הבוקר יהיו מנוגבות ומוחזרות לארון, והמדרגות האחוריות מטואטאות. הם משאירים מאחוריהם פרחים באגרטל כשהם עוזבים, כמובן לאחר הברקת רצפת המטבח וקניית חומר מיוחד לניקוי הברזים.
אל אף ששניהם לא צודקים, אני כמובן מעדיף את השנִיים. לדאבוני הם המיעוט, כפי שכולנו יודעים. צצה לה מחדש הבדיחה הישנה באידיש שאני מוכרח לחזור עליה לאלו שלא הולכים קבוע לבית כנסת ב'היל' שלנו, [סטמפורדהיל]. כשהשם ברא את נס הפסח והרג את בכורי המיצרים, הורה הוא ליהודים למרוח דם על מזוזות בתיהם כדי שיזוהה מי הוא ביתו של יהודי. "למה...", שאל איזה תלמיד חכם, "...היה צריך הבורא שיעשו סימן על הדלת בזמן שכל אחד יכול לזהות בית יהודי מהבלגן התמידי בו הוא נמצא?" ענה לו רבו בתבונה, "כל זה קרה לפני שהיהודים עזבו את מצרים, אז התורה עדיין לא ניתנה ".
זה בטוח שזה הרבה יותר קשה לשמור על סדר כשהיית מוכרח להביא איתך הר של אוכל שלא יהיה בנמצא שם. להצטרך להביא את כל כלי המטבח ג"כ לא עוזר, וכל הביגוד וההחלפות שנדמה חיובי אפילו בין כותלי דירת הנופש. ועל כן אני מתנגד לאלו ששואפים לשלמות רק כדי לא להיתקל בביקורת אפשרית ולא מוצדקת, כמעט כמו שאני מתרעם על הלכלכנים.
את הביקורת החריפה אני משאיר לרבנים. המעט הלכלכני הגזעי עשה את לכלוכו במשך שנים, הבעיה, כמו הבדיחה, היו בשטח מזה שנים, ועכ"ז אף רב לא גינה לגמרי את ההתנהגות הזו ולא ענש עבריין. הסיבה לזה יכולה להיות קשורה עם זה שאחדים מהם בעצמם יכולים להיות בין הנאשמים, או יכול פשוט להיות שכל הנושא הזה הוא לא מספיק סקסי כדי להתיחס אליו. אנו האנשים אמנם חושבים שזה כן, אמרנו את זה ושמענו את זה משך שנים ואנחנו עדיין מחכים לפעולה. האמת הכנה היא, שהם לא יכולים לעשות כלום. הרבנים הם חסרי אונים מאחר והם איבדו את ההתחשבות וההוקרה מצידנו. וזה מה שמכריע, כשהכול נאמר ונעשה.
מאז ומתמיד הקהילה היתה מפוצלת לשני מחנות, הנופשים הלכלכנים, והצחצחנים. הלכלכנים הם הרשלנים שמסתמנים בשל הכשרתם את מטבח הנופשון כאילו זה היה לקראת פסח. הם מקרצפים במרץ את כל המקום, ויוצקים מים רותחים על כל מה שאפשר. ואז, חמושים בנייר וסלוטייפ, ממשיכם הם 'לעטוף למתנות' את הכיריים, משטחי העבודה, והמקררים והכול בבולמוס של ניר אלומיניום וגלילי ניר עטיפה. אחד שמביט מבחוץ יכול להידהם מהאובססיביות לניקיון אליו דבוקים שלומפרים אלו. ביקור בשבוע שלאחריו בד"כ יחשוף את כל הניר במקומו אם כי במידת מה עם מראה שונה. כתמים בשריים בצד אחד בלבד, ושאריות של דגנים בצד השני מעיד על דבקות למספר הלכות ודינים, אם לא לאלו של היגיינה, ובו בזמן ערימה של שקיות אשפה שחורות מפוחלצות עם ניר וכלים חד-פעמיים שיספיק לכסות דונם של יערות גשם. רמת הניקיון לרוב משלימה את מראה הנינוחות חסרת הדאגה. הם עפי"ר ישאירו את הדירה בהרבה יותר מסודרת מאשר מה שהיא היתה ברוב הזמן בו הם שהו, ע"י ניקוי הזבל ולקיחת מרביתו חזרה הביתה. ולכן הם אינם קולטים למה בעל האכסניה רוטן כ"כ – והוא מייד מסווג על ידם לאנטישמי.
הצחצחנים מצד שני, שמעו את כל הסיפורים האלו והם פרנואיים להכלל איתם. ולכן הם נהיים מנקים אובססיביים והם לא יעזבו את הבית עד שכל צלחות ארוחת הבוקר יהיו מנוגבות ומוחזרות לארון, והמדרגות האחוריות מטואטאות. הם משאירים מאחוריהם פרחים באגרטל כשהם עוזבים, כמובן לאחר הברקת רצפת המטבח וקניית חומר מיוחד לניקוי הברזים.
אל אף ששניהם לא צודקים, אני כמובן מעדיף את השנִיים. לדאבוני הם המיעוט, כפי שכולנו יודעים. צצה לה מחדש הבדיחה הישנה באידיש שאני מוכרח לחזור עליה לאלו שלא הולכים קבוע לבית כנסת ב'היל' שלנו, [סטמפורדהיל]. כשהשם ברא את נס הפסח והרג את בכורי המיצרים, הורה הוא ליהודים למרוח דם על מזוזות בתיהם כדי שיזוהה מי הוא ביתו של יהודי. "למה...", שאל איזה תלמיד חכם, "...היה צריך הבורא שיעשו סימן על הדלת בזמן שכל אחד יכול לזהות בית יהודי מהבלגן התמידי בו הוא נמצא?" ענה לו רבו בתבונה, "כל זה קרה לפני שהיהודים עזבו את מצרים, אז התורה עדיין לא ניתנה ".
זה בטוח שזה הרבה יותר קשה לשמור על סדר כשהיית מוכרח להביא איתך הר של אוכל שלא יהיה בנמצא שם. להצטרך להביא את כל כלי המטבח ג"כ לא עוזר, וכל הביגוד וההחלפות שנדמה חיובי אפילו בין כותלי דירת הנופש. ועל כן אני מתנגד לאלו ששואפים לשלמות רק כדי לא להיתקל בביקורת אפשרית ולא מוצדקת, כמעט כמו שאני מתרעם על הלכלכנים.
את הביקורת החריפה אני משאיר לרבנים. המעט הלכלכני הגזעי עשה את לכלוכו במשך שנים, הבעיה, כמו הבדיחה, היו בשטח מזה שנים, ועכ"ז אף רב לא גינה לגמרי את ההתנהגות הזו ולא ענש עבריין. הסיבה לזה יכולה להיות קשורה עם זה שאחדים מהם בעצמם יכולים להיות בין הנאשמים, או יכול פשוט להיות שכל הנושא הזה הוא לא מספיק סקסי כדי להתיחס אליו. אנו האנשים אמנם חושבים שזה כן, אמרנו את זה ושמענו את זה משך שנים ואנחנו עדיין מחכים לפעולה. האמת הכנה היא, שהם לא יכולים לעשות כלום. הרבנים הם חסרי אונים מאחר והם איבדו את ההתחשבות וההוקרה מצידנו. וזה מה שמכריע, כשהכול נאמר ונעשה.
Translated from The Shaigetz - Cleanliness next to Bognor Regis
ע"י תרגומים בע"מ
# posted by the shaigetz @ 2:01 PM 
